למד את הילד לפי דרכו

לפני מספר שבועות קיבלתי, דרך אתר הפייסבוק של סיסקו, פניה מאדם שמבקש לבנות קהילה לנוער מצטיין וחושב. האיש ביקש למצוא דרכים לשיתוף פעולה עם סיסקו שלדבריו יצא לה שם של מעורבות קהילתית ובתחום החינוך.

מה שכתב לי האיש משך את תשומת לבי במיוחד מפני שהוא דיבר על הצורך לפתח את הצד האינטלקטואלי אצל בני הנוער בצד הפן החברתי ולעודד שיח חברתי אינטלקטואלי.

קבענו פגישה במשרדי סיסקו בכדי לדון באפשרויות שיתוף הפעולה. בהגיע המועד, מתקשרים אלי מהקבלה “האורחים שלך הגיעו“. הלכתי לקראתם, בכורסאות ההמתנה ישבו נער ונערה, “חופש גדול” חשבתי לעצמי, בטח מחכים להוריהם, התבוננתי סביב, “איפה האורחים שלי” שאלתי. “אתה גיא?” פנה אלי אחד הילדים? “כן“, “שלום, אני נ. התכתבנו, באנו לפגוש אותך בנושא המיזם”.

?!!?? !! ??

טוב, אני מוליך אותם במסדרונות, עוצרים לקחת מים וקפה במטבחון, אני עדיין מנסה לעכל את הדיסוננס בין השיחה הבוגרת שניהלנו אונליין לבין הילדים שלפני, בחנתי את פניהם, “הנער עוד לא מתגלח זה ברור, חשבתי, אני הולך להעז ולשאול באיזה כיתה הם“.

ובכן, שניהם עולים לכתה י‘ בבית ספר למחוננים.

ישבתי עם שניהם לשיחה של יותר משעה, ניהלנו שיחה עניינית על המיזם, איזה צרכים הוא בא לפתור, על הפנייה שלהם למוסדות שונים, (הם כבר זוכים לתמיכה של אחת האוניברסיטאות ובדיונים עם ארגונים שונים). הם הציגו בפני את המיזם על שלביו השונים, גישתם לחינוך וחברה. ואני הייתי צריך לצבוט את עצמי שוב ושוב ולהזכיר שאני לא יושב עם יזמים בני 32 לאחר קורס MBA.

 יצאתי נפעם, לא רק בזכות הגילוי של ילדים כל כך מוכשרים ומתקדמים כי אם בגלל רוח היזמות והעצמה האישית, הרגשית והאינטלקטואלית שהפגינו.

 הפגישה חידדה אצלי את התובנה שבצד הצורך להבטיח חינוך לכולם ולהתאים את רמת הלימוד כך שיתאפשר לכולם ללמוד ולהשכיל, עלינו לטפח ככל יכולתנו את המצוינות והמצוינים.

כל הורה יודע וכל מחנך מכיר שבכל שכבת גיל ישנו פער קוגניטיבי לא קטן בין הילדים. לאחרונה אף שמעתי כי יכול להיות פער של עד חמש שנים באותה כיתה, כלומר ילד בכיתה ו‘ עם יכולות של ילד בכתה ב‘ ולהפך.

פערים בכתה נובעים ממקורות נוספים, חברתיים, רקע סוציולוגי ועוד, אשר יש למצוא דרכים לגשר עליהם לאחר שמשכילים להבדיל בין הפערים ולא לבלבל למשל בין שונות סוציאלית לשונות קוגניטיבית.

ולאחר שנלמד לזקק את ההבדלים השונים ולמצוא דרכים לגישור פערים שאינם קוגניטיביים, עלינו למצוא את הדרך ללמד את הילדים לפי יכולתם וכשרונם. עלינו למצוא את הדרך לאתגר את מוחם, כל אחד על פי יכולתו וקצבו. כך נבטיח סיכוי רב למצות את היכולת האינדיבידואלית של כל אחד ואחד ולעשות את החיים בבית הספר למעניינים יותר לילד ופוריים יותר מבחינת בהרכשת השכלה וחינוך.

 עם התובנות האילו, חזון החינוך העתידי הוא כמאמר חכמים “חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ” (משלי כב, ו.) נדמה כי עם התקדמות הטכנולוגיה ישנם היום כלים שאם נשכיל להשתמש בהם נכון ולפתח אותם הלאה יתאפשר לקיים לימודים דיפרנציאליים בכיתה או בבית הספר. ואולי בית הספר של מחר לא צריך להיות מוגבל למבנה בו הוא שוכן, כבר היום משתמשים במידע מהאינטרנט, שיעורים בוידאו, שמאפשרים אינטראקציה בין המורה לתלמידים גם אם אינם יושבים פיזית באותו מקום. כך אפשר לנהל בכתה אחת, בעזרת כלים אינטראקטיביים, שיעורים שונים לתלמידים שונים עם מורים שונים. כיתות וירטואליות או אישיות ייבנו ויתפרקו לפי תכנים, נושאים, יכולות קוגניטיביות ועוד, וכל זה במסגרת משמעתית וחברתית מסודרת של כיתה פיזית.

איך יראה בית הספר העתידי אני לא יודע, אבל התפתחות הטכנולוגיה והתובנות בנושאים אילו נותנים הצצה אופטימית לחינוך העתידי והאפשרויות שהוא נושא עמו.

והנערים שבאו אלי וחבריהם יהיו מי שיתוו את הדרך ויבנו את העתיד, אנחנו רק צריכים לתת להם רוח גבית וכלים לפרוץ עוד קדימה.