משפטים ששומע מנכ”ל לשכת המסחר הישראלית פלסטינית

במהלך השנים שבהם אני מסתובב על קו התפר שבין ישראלים לפלסטינים נתקלתי בכמה וכמה אמירות שלדעתי מבטאות באופן הברור ביותר את המצב בשטח, כל מילה נוספת מיותרת

חוסר אמון :

אתה רוצה הזדמנות לעסוק במסחר? יש כאן יצרן שרוצה למכור לפלסטינים, אתה רוצה לדבר איתו? בטח, בטח רוצה, אבל אני צריך להיות מאוד זהיר כי כל כך הרבה יהודים מנסים למכור לנו את הזבל שהם רוצים להיפטר ממנו ואנחנו לא פח אשפה.

אתה יודע שאני לא מעביר סחורה לפני שמשלמים לי במזומן, (אתה יודע, מוסר התשלומים הפלסטיני…) פעם באו למפעל והעמיסו סחורה, וברחו בנסיעה לפני ששלמו, אחרי שיעברו את המחסום אין סיכוי שאראה את הכסף או את הסחורה… מזל שהצלחנו בעזרת מג”ב לעצור אותם לפני המחסום.

איך אני אדע שעובד פלסטיני לא יעשה לי נזק? אתה לא יכול לדעת מה האג’נדה

אני מפחדת לבוא לישראל, כל היהודים מסתובבים עם נשק ועוד יירו בי

יא חביבי, אם ידעו שאני מדבר איתך הלך לי העסק, יתחילו להאשים אותי שאני תומך בכיבוש ומנציח אותו

כן, אתה באמת ישראלי אבל אתה ישראלי טוב, אתה לא כמו כל השאר…

אנחנו לא רוצים עובדים פלסטינים, גם ככה יש לנו קשיים לאחרונה בין היהודים לערבים בחברה, אין לנו את היכולת לטפל בעוד קשיים מסוג זה.

בכיר פלסטיני שנפגש איתי בבית קפה בתל־אביב: (נאמר בתקופת פיגועי הסכינים)

השתגעת לשבת ליד הדלת של בית הקפה? ואם יבוא מחבל ויתקוף אותנו בסכין?

אחרי שמתחככים קצת אתה שומע דברים כמו:

יא אללה, הבחור הזה הוא משהו, אבל הוא לא פלסטיני אופייני

לא ידעתי שיש יהודים כל כך נחמדים

נו, באמת, הבאת למפגש את העילית שבעילית ברור שהתחברנו איתם

מנהלת הצוות הזו מרמאללה, אחת מהטובות שיש לי, יותר טובה מרוב המקבילים הישראלים שלה