זִכָּרוֹן שְׁלִישִׁי

לֹא יָדַעְתָּ כַּמָּה מַהֵר אַגִּיעַ אֵלֶיךָ.
אָז, בַּכִּכָּר, בְּאוֹבֶרוֹל, סוֹחֶבֶת תִּיק
בֵּית סֵפֶר עַל הַגַּב.
תָּמִיד הָלַכְתָּ מַהֵר מִדַּי, הִכְרַחְתָּ
אוֹתִי לָרוּץ
וְעַכְשָׁו אַתָּה מִתְעַקֵּשׁ לַחְזֹר, אוֹמֵר לִי אֵיךְ
לִחְיוֹת, לְאָן לָלֶכֶת,
מַה לַּעֲשׂוֹת.
חֲתָךְ אָרֹךְ מְחַלֵּק אֶת פָּנֶיךָ

לֹא אֶת כָּל הַהוֹרָאוֹת אֲנִי מְמַלֵּאת:
הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי מְקֻפָּלוֹת לְתוֹךְ הַכֻּרְסָה הַמְשֻׁבֶּצֶת,
תַּשְׁדִּירֵי תֵּבֵל וְהוֹם סִינֵמָה נִכְנָסִים
לִי לָעֵינַיִם, וְכָל עֶרֶב אֲנִי בּוֹלַעַת שְׁנֵי כַּדּוּרִים.
אַתָּה נֶגֶד טֶלֶוִיזְיָה.
אַתָּה נֶגֶד כַּדּוּרִים.

אֲנִי שׁוֹמַעַת וְשׁוֹמַעַת
הַפֶּה שֶׁלְּךָ מִתְעַגֵּל
מִתְכַּוֵּץ
הַשֵּׂעָר שֶׁלְּךָ קָצוּץ וָחַד
מָה אֲנִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְךָ עַכְשָׁו.