ההקדשה
בַּסֵּפֶר שֶׁקִּבַּלְתִּי מָצָאתִי הַקְדָּשָׁה בְּתָוִים לֹא מֻכָּרִים. תָּהִיתִי מָה חָבוּי בָּהּ.
הַמִּשְׁפָּטִים הַמְּצֻיָּרִים נִרְאוּ כְּיָם. עָקַבְתִּי בְּעֵינַי אַחַר הַגַּלִּים שֶׁנָּעוּ בְּאִי-שֶׁקֶט מַטְרִיד.
הִתְבַּהֵר לִי שֶׁהָאִי-שֶׁקֶט הוּא תַּחְבּוּלָה לְשַׁעְבֵּד אוֹתִי לְמִשְׁאַלְתּוֹ שֶׁל הַכּוֹתֵב.
עַל סַפְסָל בַּדֶּרֶךְ, בָּנִיתִי מֵהַסֵּפֶר מִבְנֶה דְּמוּי אֹהֶל
וְהָלַכְתִּי לְדַרְכִּי.
פורסם ב"מאזנים"
קודם
פנטזיה בבוקר
חדש יותר