דמדומי שינה
בַּלַיְלָה שָׁמַעְתִּי צַרְצַר.
שִׁירָתוֹ פִּזְרָה עֲייפוּת עַל עֵינַי.
הקוֹלוֹת שֶׁהִשְׁמִיעַ,
הִרְחִיקוּ מִמֶנִי אֶת הַחַיִּים סָבִיב.
הָאִם עֵינַי יִיפָּקְחוּ בָּבֹּקֶר,
אוֹ שֶׁהַצַּרְצָר מַסְפִּיד אוֹתִי?
הָאִם צָרצָר מְסֻגָּל לְזָהוֹת סוֹף
וּלְהַשְׁמִיעַ בִּכְנָפָיו שִיר אֶבֶל?
לֹא מָצָאתִי תְּשׁוּבָה.
לְאַט לְאַט הַשִׁירָה רַחַקָה לְיַעַד אַחֵר
הַצִרְצוּרִים נֶאֱטְמוּ,
הַהִתְלַבְּטוּת הוּרְדָה לְמַעֲמַקֵי הַשֵׁינָה.