אמא
כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי
הָיְתָה פּוֹתַחַת אֶת רוֹכְסַן אַרְנָקָהּ לְאַט,
קֹדֶם הִגְלְתָה אֶת הַמַּטְבְּעוֹת מִמְּקוֹמָם אֶחָד אֶחָד –
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ דָּשׁוּ בָּהֶם,
טִלְטְלוּ אֶת הַכִּיס.
אַחַר כָּךְ פָּתְחָה אֶת הַתָּא הָאֶמְצָעִי
וְהֵחֵלָּה לְחַטֵּט בַּנְּיָרוֹת,
בֵּינֵיהֶם שָׁקְעוּ שְׁטָרוֹת עֲזוּבִים,
שֶׁהִדִּיפוּ בֹּשֶׂם קַדְמוֹן.
צִפָּרְנֶיהָ הַנּוֹבְרוֹת בַּבְּלִיל,
הִטְמִיעוּ בִּי סַבְלָנוּת.
לְאַחַר שֶׁנָּתְנָה לִי אֶת הַכֶּסֶף,
הִמְשִׁיכָה לְהַסְדִּיר אֶת הָאַרְנָק,
לְיַשֵּׁר פְּתָקִים מְכֻוָּצִים
הַמַּתְאִימִים לְכָל עוֹנָה.