(חוסר) מזל סרטן

  • 404
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  

(חוסר) מזל סרטן

"משהו מציק לי, נראה לי שנתקעה לי עצם של דג על הלשון עמוק בגרון" אמרתי לאישתי, "לך לרופאה" פקדה, ואני כהרגלי, אמרתי בסדר ושכחתי מזה. עברו שבוע ועוד אחד… ועוד, לא ספרתי, מידי פעם היתה תחושה לא נעימה אבל "זה כלום" חשבתי לעצמי, "יעלם מעצמו". במקביל הגוף שלי התחיל "לגמגם" בזמן ריצת הבוקר ומפעם לפעם ירדתי בזמן הריצה (מ 10קמ ביום) עד שהפסקתי. איזושהי חולשה לא מוסברת, אמרתי ואז הלכתי לרופאה "תבדקי לי את הטסטוסטרון" ביקשתי, נראה לי שמשהו עובר עלי וזו לא פציעת ספורט…  וחוץ מזה, אם אני כבר פה, יש לי משהו עמוק בלשון, את יכולה להסתכל ? הציצה הרופאה בגרון והודיעה לי שעלי לפנות לרופא אף אוזן גרון, ועדיף בדחיפות רבה. רופא האאג שלח אותי מייד להבדק במרפאת אאג של בית החולים. בדיעבד התברר שאחד השקדים שלי היה נפוח כל כך עד שנגע בלשון שמתחת ובגלל זה היתה לי תחושה שמשהו נתקע לי שם. הלחץ של הרופאים נבע מהעובדה שרק שקד אחד מהשניים היה נפוח, ולא שניהם כפי שאופייני בדלקת שקדים.

בבית החולים לא נתנו לי ללכת לפני שערכו ביופסיה בשקד ("זה לא כואב" – שיקרו…) וכן שלחו אותי ל PET-CT של איזור הצוואר.

הגיעו התוצאות – האמת שכבר ידעתי עמוק בתוכי מה יגידו – ואכן התאמתו חשדותי – סרטן בשקד. 

רבות חשבתי במהלך השנים (אני טיפוס פחדן) כמה נורא לאדם לשבת מול הרופא ולשמוע את הבשורה המרה על מחלה איומה כמו סרטן, אבל את הבשורה קיבלתי, אולי מפני שהתכוננתי נפשית, בקלילות יתרה. חשבתי לעצמי – "מה שיהיה יהיה, עברנו כל מני דברים, נעבור גם את זה, אני הרי בלתי מנוצח". אקדים את המאוחר ואציין שהתחושה הזו היתה איתי לכל אורך התקופה בה הייתי חולה ולא השתנתה אפילו לזמן קצר. בשיחה עם אחד הרופאים בהמשך כשהוא החמיא לי על רוחי האיתנה אמרתי לו "או שאני אופטימי חסר תקנה, או שאני סתם טיפש שלא קולט מה מצבו ואת חומרת העניין"

וכשהיגיעו הצילומים אמרו לי "תשמע, אכן מאומת סרטן בשקד אך יש איזו צללית במעלה הריאות שנקלט בצילום הצוואר – לך תעשה צילום PET-CT לכל הגוף. עשיתי.

הגיעו התוצאות – סרטן בריאות.

והפעם ביופסיה בריאות… שני הילדים הגדולים שלי, רון ושקד, ליוו אותי לביופסיה, "אני יכול לבד" אמרתי והם לא ויתרו ובאו איתי שניהם ושמרו עלי בדאגה רבה, נוגעת ללב.

שוכבים על הבטן במכונת CT  והרופא מחדיר לך מחט מהגב (מקדימה יש איברים חיוניים שלא כדאי לפגוע בהם) עמוק עמוק אל תוך הריאות "זה לא יכאב" שיקרו לי גם כאן..

"תבוא עוד יומיים לצילום ריאות לבדוק שאין לך בועת אויר בחזה" פקדו עלי בסיום הביופסיה.      היתה לי (כמובן…!) אישפזו אותי בבילינסון והחדירו לי צינורית לחזה ובמהלך מספר ימים הייתי מחובר  עם צינורית למשאבה רועשת חיצונית, לצידי שוכבים חולים לאחר ניתוחי לב… באחד מימי האישפוז הילדים הביאו את יואבי – הקטן מילדי, לביקור, פעם ראשונה שהוא רואה את אבא חלש ומסכן עם חלוק של בית חולים, זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר שלי בכל תקופת המחלה – לראות אותו פורץ בבכי קורע לב.

ובכן חליתי בשני סרטנים בלתי תלויים, אחד בשקד ואחד בריאות, "דרגה 2" אמרו. ואני הרגשתי בר מזל, בר מזל כי סרטן ריאות מפחיד נורא ובדכ' לא מגלים אותו בזמן, ולי גילו אותו בזכות הסרטן בשקד, איזה מזל יש לי.

לגבי הסרטן בריאות הודיעו לי "נוציא בניתוח", לגבי הסרטן בשקד הציעו לי לבחור בין ניתוח להקרנות. "ניתוח" אמרתי נגמור עם זה מהר וזהו, "טוב" אמרו לי, "הכירורגים מאוד ישמחו כי זה ניתוח מכשירים והם עפים על זה…" ואז הסבירו לי קצת על תופעות הלואי: "אופן הדיבור ייפגע לנצח, האוכל יקפוץ לך לקנה הנשימה, יהיה לך מן שקע כזה מתחת ללסת…. "

אופס, לא בא בחשבון כל עוד יש לי ברירה, הפחידה אותי יותר מכל הפגיעה ביכולת הדיבור. שיניתי את הבחירה להקרנות.

חודש הקרנות יומיומיות לצוואר, הילדים הגדולים לוקחים אותי הלוך וחזור ואני נחלש והולך, התיאבון נעלם לגמרי, טעמים מוזרים עולים לי בפה ואני מפסיק להרגיש את טעם האוכל ולחילופין חוש הריח שלי צמח למימדים מפחידים, נעשיתי רגיש כל כך לריחות, אוכל, סבונים, פח האשפה, הכל התחיל להיות קשה כל כך להכלה.

את מה שהסרטן לא עושה, עושים הטיפולים, הרגשתי חולה וחלש כל כך, בקושי יכולתי לשבת,  הפסקתי לאכול, לא יכולתי לקרוא או אפילו להינות מסרטים מרוב חולשה.

לאחר חודש וקצת של הקרנות, הפוגה ואז ניתוח להוצאת האונה הנגועה מהריאות. שוב אישפוז והחלמה. זה ניתוח מכשירים כך שהשאירו לי שלושה חורים קטנים מתחת לבית השחי, ולא ריצרץ גדול בחזה כפי שהיו עושים בעבר. "איזה מזל שאני חולה עכשיו ולא לפני 10 שנים", אמרתי לעצמי.

ובכן, הסרטן בריאות התברר כערמומי וממזר ולמרות גודלו הקטן הוא שלח גרורות לבלוטות הלימפה באיזור. מה שגרר אחריו טיפול כימו והקרנות על מנת "להרוג את הסרטן לגמרי ולא לתת לו להתפשט לי בגוף" מה שחשבנו קודם שהוא דרגה 2, התברר כסרטן דרגה 3.

בלחץ המשפחה והחברים הלכתי לראות גם רופא חיצוני למרות שהרגשתי שאני בידיים טובות ורופא חיצוני לא יתרום לי כלום – אוי כמה שטעיתי.

הרופא החיצוני שלח אותי לביצוע בדיקות גנטיות (שקופ"ח לא היתה מבצעת לפני שניסו את כל טיפולי הכימו האפשריים – שעוזרים לכ 5% (חמישה, זו לא טעות הקלדה) מהחולים בסרטן הריאות – ורגע לפני שכלו כל הקיצים) שם התגלה כי יש לסרטן ריאות שלי מוטציה כזו שמאפשרת טיפול ביולוגי שהוא יעיל הרבה יותר מכימו ועם הרבה פחות תופעות לואי, איזה בר מזל אני… ועוד יותר מזל – את הנוכחות של הסרטן הזה בגוף אפשר לגלות בעזרת בדיקת דם – בדיקה גנטית שמדוייקת הרבה יותר מה PET-CT במקרה הזה.

נאלצתי לבצע בכל זאת  כימו וההקרנות לחזה כטיפול מונע את חזרתו של סרטן הריאות.

עשינו שוב בדיקות, בדיקה גנטית בדם ו PET-CT, ונמצאתי נקי. עברה שנה מהגילוי הראשוני של הסרטן, הטיפולים החלישו אותי במידה כזו שעוד טרם החלמתי, אני עוד לא אוכל, חלש נורא, לא יכול להסתובב כמעט, הולך באיטיות ונזהר לא להתעלף כשאני קם מישיבה. אבל לעת עתה אני בריא ומצפה להתחזק ולחזור לכושר כמה שיותר מהר. עכשיו זו התקופה המתסכלת, אני פשוט בהמתנה להתחזק וההתקדמות היא כל כך איטית…

אבל זה יעבור ותזכרו שאמרתי שאני עוד אחזור לרוץ. אם לא ב 2019 אז 2020. אבל זה יקרה.

36 תגובות בנושא “(חוסר) מזל סרטן”

    1. גיא יקר לי מאוד
      למרות שאני יודעת את רוב הסיפור
      קוראת ולא מאמינה.
      אתה באמת אופטימי ללא תקנה. וטוב שכך.
      מעריצה את העוצמה והנחישות שלך
      אתה באמת משהו מיוחד.
      מאחלת לך התחזקות מהירה ואין לי ספק שתחזור לרוץ.
      נשיקות

    2. גיא. אני לא איש של פייסבוק. משום מה הפוסט הזה קפץ לי לפלאפון. המון כח.
      לא מזמן פגשתי את תמי שסיפרה לי שאתה חולה. פגשה אותך במקרה בבית החולים כשאמא שלה חלתה.
      החיים מזמנים לנו הפתעות. לא תמיד נעימות
      שתהיה לנו בריא.
      אכן, אם לחלות, אז עדיף בתקופה שהטכנולוגיה מתקדמת יותר

      החלמה שלמה ומהיר
      עודי

    3. גיא היקר, תהיה בריא!!! אין דבר יותר חשוב מאופטימיות ורוח לחימה. אז אתה בדרך הנכונה. תהיה בריא מהר!!!

  1. גיא, זה ממש ממש מרגש. אתה בטוח תצא מהשיט הזה.
    תשמור על הקיים עם המון סבלנות.
    והעיקר להחלמה מורל גבוהה חיוכים רבים ואופטימיות. (מכיר את זה מההתמודדות של הבת שלי שהתחילה בשד המשיכה במוח וניצחה).
    תתחזק ותגיע לאן שאתה רוצה. אתה תנצח!

  2. גיא היקר,
    איזה תעצומות נפש ואיזו אופטימיות. אני נפעמת! מאחלת לך החלמה מהירה, בריאות וחוזק, אושר וריצות לרוב ומקווה שזו אפיזודה בחיים שהיתה ועברה ולא תחזור לעולם.

  3. קראתי במתח, התרגשות והתפאלות מהקוליות שלך לאורך התהליך הזה. שמח לקרוא שאתה בדרך הנכונה ומאחל לך ולנו עוד הרבה שנים יפות וטובות שלך ועשייה פורצת דרך.

  4. הי גיא
    המון זמן לא התראינו והייתי קצת בשוק לקרוא את זה. שולח לך חיבוק חזק של חברות ותמיכה.
    מכיר אותך כלוחם ובטוח שתנצח ותחזור לאיתנך.
    תמשיך עם האופטימיות (חשוב!) והמון סבלנות והטוב כבר יגיע.
    מאחל בריאות ועוצמה ונחת מהמשפחה שהיא בסיס הכח.

  5. גיא יקר, כמה מרגשת הכתיבה שלך! אני מאחלת לך הרבה הרבה בריאות. מאמינה בכל ליבי שבעזרת האופטימיות והרוח הטובה אתה תנצח ותחזור לעצמך. שולחת הרבה ואור!

  6. גאיוש- ברור כשמש שתחזור לרוץ. האופטימיות שלך חזקה מכל כימו. והחיוך שאתה מקרין- יותר מכל הקרנה. יללה, תתחזק לך מהר. רפואה שלמה!

  7. למרות שאתה לא זוכר אותי, ובכלל לא מכיר.. אבל אני כן, ולא סתם המשכתי להיות חברים בפייסבוק אפילו אחרי 5 שנים מעזיבה שלי מסיסקו.. כי באמת ראיתי בך דמות לחיקוי, בנאדם שרק רוצה לעזור וגם כן רואה את כולם כשווים:)
    מאוד רגשת אותי, את האמת הלחצת אותי ורק חפשי את סוף הפוסט כדי לקרוא שנצחת!!
    תודה רבה לך על הכל, על המאמץ ועל אופטימיות.. ותודה שלא נשברת..
    מאחלת מכל ליבי שתכתוף פוסט בקרוב שחזרת לרוץ וגם לצלם תמונות טובות.

  8. גיא
    קוראת את הבלוג עם עיניים דומעות.
    איזה עוצמה ניכרת בין הכתוב המתאר עם קצת ציניות מלווה בהומור ציני אף הוא את הסיפור.
    מאחלת לך ומאמינה שעם החוזקות המשתקפות ועם הרפואה המתקדמת תחלים.
    לאה

  9. גיא יקר!
    קראתי את סיפורך מאד מרגש.תמשיך להיות אופטימי ולוחם ומאחלת לך בריאות איתנה ושתנצח את המחלה.(החצרונים הם מזן חזק.)

  10. שלום גיא. שמי מני ואני הבן של לאה אחות של אשר.
    קראתי את הבלוג והתרגשתי נורא.
    אני גם רץ מידי בוקר ומובן לי הרצון האדיר הזה לחזור ולרוץ. אתה דוגמא למישהו שחלה במחלה מפחידה ולמרות זאת נשאר אופטימי ונלחם ועל זה מגיע לך כל הכבוד.
    הלוואי שתחזור לעצמך במהירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *