ידו השקופה

הַחוֹלֶה אִבֵּד מִמִּשְׁקָלוֹ.
אִם כַּף יָדוֹ תֵּהָפֵך שְׁקופָה, הִתְנַחֵם,
יוּכַל לְהַכְנִיסָה לְכִיס חֻלְצָתָהּ
שֶׁל הָרוֹפְאָה הַיָּפָה,
בַּד הַחֻלְצָה יְרַפְרֵף עַל עוֹרוֹ,
וְהוּא יִשְׁכֹּן אֶצְלָהּ. כְּמוֹ מֵעֹמֶק יָם
הִיא תִּשָּׂא אוֹתוֹ לְכָל מָקוֹם, וְשַׁדָּהּ יִהְיֶה לוֹ מָצוֹף.

יוֹם יוֹם זְרוֹעוֹ כָּחֲשָׁה, כְּבָר הִפְסִיק לְהַרְגִּישׁ
שֶׁהִיא טְבוּעָה בַּמִּטָּה, רִפְרוּף מֵחוּשִׁים פָּשַׁט
וְגוּפוֹ נִמְלָא אַוְרִירִיּוּת.
"עוֹד מְעַט", חָשַׁב, "קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת יָבוֹאוּ בַּשֶּׁקֶט,
רַק שֶׁתּוֹצִיא מֵהַכִּיס חֲפָצִים מְיֻתָּרִים,
לְהַשְׁאִיר מָקוֹם פָּנוּי לְהִסְתַּנְּנוּת".

פורסם ב"ידיעות אחרונות״

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *