הלמות

לאמא

כְּשֶׁנּוֹדָע לָהּ הֵיכָן מִתְגוֹרֵר הָאִישׁ,
שֶׁלֵּב בְּנָהּ הֻשְׁתַּל בּוֹ, הִתְאַוְּתָה לִפְרֹחַ אֵלָיו,
סְתָם כָּךְ בְּעֶזְרַת גַּלֵּי הָאֲוִיר.
הַיָּמִים הִקִּשׁוּ בָּהּ בְּמַקּושִים קְטַנִּים לֵאמֹר:
"לְכִי כְּבָר. הַלֵּב שֶׁיָּלַדְתְּ פּוֹעֵם.
אִם תֵּלְכִי, הַהַשְׁתָּלָה תִּהְיֶה כְּפַרְפַּר שֶׁהִתְיַשֵּׁב עַל פֶּרַח. צְאִי".
הָלְכָה אֵלָיו לְהַנִּיחַ רֹאשָׁה עַל חָזֶהוּ:
הֶאֱזִינָה לִפְעִימוֹת הַלֵּב הַמִּתְיַצְּבוֹת
וּמַתְאִימוֹת לִפְעִימוֹתֶיהָ שֶׁלָּהּ,
כְּמוֹ שֶׁהִרְגִּישָׁה פַּעַם, עוֹד כְּשֶׁהָיָה בְּרַחְמָהּ.

פורסם ב"עיתון 77" ובעיתון "הארץ"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *