מבט

סִפַּרְתָּ עַל מִישֶׁהוּ שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנוֹ,
בְּעֵינַי הַמִּלִּים לֹא הִגְדִּילוּ אוֹתְךָ.
מִישֶׁהִי חָלְקָה לְךָ מַחְמָאָה,
הֵשַׁבְתָּ לְעֶבְרָהּ עֵינַיִם מֻרְעָפוֹת,
וְחִיּוּכָהּ הִגִּישׁ לְךָ אַבְקַת פְּרָחִים.
כָּכָה הָיִיתִי פַּעַם גַּם אֲנִי,
רָצִיתִי לְהַכִּיר בְּךָ כָּל אוֹת נֶפֶשׁ
וּלְךָ הָיָה מַבָּט שָׁמוּר בִּשְׁבִילִי,
כְּדֵי שֶׁאוֹתִיר לְךָ חֵלֶק מִמֶּנִי,
תְּלַפֵּף אוֹתוֹ סְבִיבְךָ כְּמַרְבָד צָפוּף
בְּדֻגְמָאוֹת עָלִים וּפְרָחִים, לְהָרִיחַ וּלְהִדָּקֵר.
כְּשֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתְךָ, הִמְשַׁכְתָּ לְהַצִּיב מוּלִי
אֶת פָּנֶיךָ הַקּוֹדְמִים
וּלְבַסּוֹף הִטֵּיתִי מִמְּךָ אֶת הַמַּבָּט,
וְהִתְעוֹרְרָה בִּי סַקְרָנוּת אַחֶרֶת.