יחסים

לצ. ל.

כְּשֶׁגַּרְתִּי בִּרְחוֹב לֵוִי אֶשְׁכּוֹל
מִדֵּי יוֹם
פָּקַד אֶת חַלּוֹנִי עוֹרֵב,
בְּחֶלְקֵי מָזוֹן הִכְתִים אֶת הָאֵדֶן.

לְאֹרֶךְ הַיּוֹם,
מַבָּטִי חִפֵּשׂ אֶת הָעוֹרֵב שֶׁהוֹפִיעַ אֶצְלִי
בְּשָׁעָה קְבוּעָה.
 
בִּימֵי הַקוֹר הֶבֶל עָלָה מִמַּקּוֹרוֹ וּמִפִּי.

הוּא לָמַד לְחַקּוֹת אֶת קוֹלִי בִּנְעִימָה
שֶׁהֻנְעָה בָּרוּחַ
מֵהָעֵץ הַגָּבוֹהַ הַיְשֵר אֵלַי.

הָיוּ בֵּינֵינוּ יַחֲסֵי דִמְיוֹן:
הָעוֹרֵב חָמַד אֶת מִנְהָגַי, בָּבוּאָתִי,
וַאֲנִי הִתְחַמַּמְתִּי בַּחֲמִימוּת צִפּוֹרִית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *