שערה

אִשָּׁה אַחַת אָמְרָה לִי:
"הַבִּיטִי עַל שְׂעָרִי:
כְּשֶׁהָיִיתִי צְעִירָה תָּמִיד הִצְלִיף בְּפָנַיי,
קְצוֹתָיו הִתְפַּצְּלוּ כְּמוֹ שָׂפָם חֲתוּלִי,
כְּשֶׁחָפַפְתִּי אוֹתוֹ הֶעֱלָה בּוּעוֹת,
בַּלַּיְלָה הָיִיתִי עוֹטֶפֶת אוֹתוֹ בְּרֶשֶׁת,
בַּבֹּקֶר קָלַעְתִּי צָמָה,
עַכְשָׁו שְׂעָרִי רַךְ כָּל כָּךְ, בּוֹאִי גְּעִי בּוֹ…",
שִׂרְטְטָה לִי דֶּרֶךְ מְרַחֶפֶת לְעֶבְרָהּ.
שַׂעֲרוֹתֶיהָ הִגְלִישׁוּ בַּאֲוִיר בָּרָק זְהָבִי,
יָדִי כִּמְעַט הֶחְלִיקָה עַל רֹאשָׁה, צַעַד
וְעוֹד צַעַד
מְנַסָּה לְהַגִּיעַ אֶל הַשֹּׁרָשִׁים,
אַךְ הֵם לֹא נִמְצְאוּ.

פורסם ב"ידיעות אחרונות" 2015

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *