פלישה מן החלון

מֻקְדָּם מִדַּי,
הָרוּחַ מְרוֹפֶפֶת אֶת עֲשַׁן הַסִּיגַרְיָה,
שַׂקִּית מַבְקִיעָה לְחַדְרִי.

עוּפִי הַחוּצָה,
חַסְרַת מְנוּחָה שֶׁכָּמוֹךְ,
מִתְגַּלְגֶּלֶת פֹּה לֹא בִּמְקוֹמֵךְ
כְּמוֹ עֵדָה זוֹמֶמֶת.

הַשַּׂקִּית מִתְמַקֶּמֶת וְנֶעֱצֶרֶת.
הֵיכָן הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה בָּהּ,
הַחֵרוּת לְהִתְעוֹפֵף בַּחֲטִיפָה,
לִפְלֹשׁ לְתוֹכִי מִתּוֹךְ כִּתְמֵי עַרְפִלִּים.

פורסם ב"מעריב" וב"עיתון 77"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *