בעלי הקודם

בְּעוֹנָה מֻקְדֶמֶת,
הָיָה לִי בַּעַל רוֹפֵא.

בַּעֶרֶב,
הֶעֱמִיד אֶת תִּיק הַמִרְפָּאָה,
לְיַד הַדֶּלֶת.
מַכְשִׁירֵי הַעֶזֶר חִכּוּ בּוֹ,
לַבֹּקֵר.

הִצַּצְתִּי אל הַתִּיק כְּמוֹ לְתוֹךְ בֵּאֵר:
זִכְרוֹנוֹתָיו שֶׁל בַּעֲלִי, חָכְמָתוֹ,
חֲפוּיִים בָּה,
רֵיחוֹ הטוב שֶׁאִי אֶפְשָר לְהַחְלִיפוֹ בְּאַחֵר.

אָהַבְתִּי אוֹתוֹ,
כְּשֶׁהִנִּיחַ ראשוֹ על בִּטְנִי,
לומֵד אֶת המַצָּע הַתּוֹךְ גוּפָנִי שֶׁלִי:
מְזַהֵה בּוֹ פִּתּוּלִים,
שֶׁשָמַר לְעַצְמוֹ.

בַּבֹּקֶר הִשְׁכִּים לָצֵאת אֶל מֻמְחִיּוּתוֹ,
נוֹשֵׁא אֶת הַתִּיק
וּמְלוֹאוֹ.

פורסם ב"מאזניים"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *