מייל לענת

שירים / ענת קוריאל

צחוק


לְפֶתַע הַכֹּל רָעַשׁ. הַצְּחוֹק הֵגִיחַ מִכָּל עֵבֶר.
הִצְטוֹפֵף. פְּרָצִים נִדְחֲסוּ בֶּחָלָל.
הֵדִים הִתְעוֹרְרוּ, שְׁרִיקוֹת חָשְׁקוּ בַּכְּנָפַיִם –
הַקּוֹלוֹת הִתְעַצְּמוּ נוֹרָא.

הָאוֹר הֵחֵל לְשַׂחֵק, הִפְרִיחַ מַרְאוֹת מְצֹעָפִים
וּכְתָמִים
נָעוּ מִפֹּה לְשָׁם,
כְּמוֹ רָמְזוּ עַל מַשֶּׁהוּ.

בְּאַחַת הַקּוֹלוֹת גָּוְעוּ.
נִשְׁאֲרוּ צְלִילִים חֲנוּקִים.
הַקּוֹל נָדַם.

עריכה ופיתוח האתר: גיא חצרוני