שירים / ענת קוריאל

מייל לענת

פנטזיה בבוקר


יָשָׁבְתָּ בַּמִּרְפֶּסֶת הַשְׁטוּפָה,
עַל הַמֶרְצָפוֹת הַבְּהִירוֹת
הַמִתְאָרְכוֹת כְּקַרְחוֹן
וְהִתְגַּלַּחְתָ.

בָּבוּאַתְךָ, תַּחַת זִמְזוּם הַגִּלּוּחַ,
הֶעֱלְתָּה בִּי, הִרְהוּרִים:

הַעוֹר הַמְּגֻלָּח,
הַבָּעוֹת הַפָּנִים,
מְפִיצִים אוֹר
בִּגְלָל מרצפוֹת הַקֶּרַח.

אֶת גודלו שֶׁל הַקַּרְחוֹן הִתְקַשֵּׁיתִי לְשַׁעֵר,
אִם קְצוֹתָיו יִתְמוֹסְסוּ,
הוּא יִנָּתֵק מִיַבֶּשֶׁת הַמִּרְפֶּסֶת,
יִשָּׂא אותְךָ הַרְחֵק.

מְכוֹנַת הַגִּלּוּחַ הִרְעִישָׁה,
הִקְשַׁבְתִּי לַטִּרְטוּרִים,
בָּחַנְתִּי אֶת הָרִצְפָּה.

עריכה ופיתוח האתר: גיא חצרוני