שירים / ענת קוריאל

מייל לענת

נעים במרחב


אֲנָשִׁים סְפוּרִים נוֹתְרוּ בַּיַּעַר הַיָּשָׁן, הֵם מְחַכִּים לְמַכָּרֵיהֶם מִן הֶעָבָר, אֲשֶׁר לֹא נוֹדָע אִם מַסְלוּלָם מַחְזוֹרִי אוֹ עָזְבוּ לָעַד. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִתְגַּלְגְּלוּ לְיַעַר חָדָשׁ לְלֹא שֶׁמֶשׁ, לְלֹא טַל. מְסַפְּרִים שֶׁמֻּצָּב שָׂם נְצִיג הַחֹק, עוֹמֵד בַּפֶּתַח וְרוֹאֶה הַכֹּל: מָה שֶׁזָּז, מָה שֶמִזְדַקֵּר לְפֶתַע, וְהוּא אֵינוֹ מֵקֵל בְּדָבָר. חֵלֶק מִן הַדַּיָּרִים הַחֲדָשִׁים לֹא עוֹמְדִים בַּפִּקּוּחַ. הֵם אוסְפִים צֵידָתָם וּמְחַפְּשִׂים אֶת הַשְּׁבִיל חֲזָרָה, אַךְ מִתְיַגְּעִים לְמוֹצְאוֹ: הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בּוֹרוֹת וְהָרוּחַ נֶגְדִּית. כָּל עָקֵב שֶׁהֵם מַנִּיחִים, מוֹתִיר אַחֲרָיו סִימָן שֶׁנִּמְחַק מִיָּד.

פורסם ב"מאזניים"

עריכה ופיתוח האתר: גיא חצרוני