שירים / ענת קוריאל

מייל לענת

ללא תשובה


תְּשׁוּבָה שֶׁטֶּרֶם נִתְּנָה
אֵין לְהַשְׁהוֹת
כִּי אִם לַהֲדֹף הַחוּצָה,
לָתֵת לָהּ לְהָגִיחַ,
לְלֹא שִׁבּוּשׁ.

גִּבּוּבֵי מִלִּים יְעַכְּבוּ אוֹתָהּ:
הִיא תִּסָּתֵר מִפְּנֵי הַמְּצַפֶּה לָהּ,
תָּנוּחַ אֵצֶל בְּעָלֶיהָ
בַּמָּקוֹם הַשָּׁמוּר
לַמַּחְשָׁבוֹת הַכְּמוּסוֹת.

תְּשׁוּבָה מִתְמַהֲמַהַת
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁשָּׁכַח אֶת עַצְמוֹ בַּיַּעַר:
הַגַּשְׁמִיּוּת סָרָה מִמֶּנּוּ
הוּא מִתְעַרְפֵּל עִם הָאֵדִים בֵּין הָעֵצִים,
מַפְנֶה עֹרֶף לַקְּרִיאוֹת.

עריכה ופיתוח האתר: גיא חצרוני