שירים / ענת קוריאל

מייל לענת

יָדִיּוֹת


כְּשֶׁיָּדִיּוֹת מִסְגֶּרֶת הַמִּשְׁקָפַיִם שְׁלוּחוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, הַפִּסּוּק מַזְמִין הִצָּמְדוּת לַפָּנִים, כְּשֶׁהֵן נַדְנֵדָה תְּלוּיָה עַל צַוָּאר, נוֹטוֹת לַחֲמֹק מִן הַלּוּלָאוֹת כְּמוֹ דִּמְעָה. כְּשֶׁאֵיבְרֵי הַמִּשְׁקָפַיִם שְׁלוּבִים בִּמְנוּחָה, לֹא כְּדַאי לְהָסִיחַ אֶת הַיָּדִיּוֹת: נִדְמֶה לִי שֶׁהֵן מַפְצִירוֹת לְהִתְעַלֵּם מִנִּצְנוּץ הָעֲדָשׁוֹת, לְהִפָּרֵד מִן הַתְּלוּת בָּאָזְנַיִם.

פורסם ב"עתון 77"

עריכה ופיתוח האתר: גיא חצרוני