שירים / ענת קוריאל

מייל לענת

הסתיידות


שְתֵי זְקֵנוֹת מְטַיְּלוֹת לְאִטָּן בַּקֶנְיוֹן:
אַחַת רַגְזָנִית,
שְׁנִיָּה שוֹתֶקֶת,
מִתְנַהֲלוֹת זו אחרי זו מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן,
לְפַעֲנֵחַ זְמַנִּים אַחֵרִים,
כל אחת מֵהַפִּינָה הַקְּבוּעָה שֶלָה.

הרגזנית נִזְכֶּרֶת
איךְ לִפְנֵי שָנִים,
חִכְתָּה לְחַבֵרְתָה כל כך הרבה זמן
עַד שֶעָש בָּקַע לו דֶרֶךְ
הַתֶּה שֶהֵכִינָה.

מוּל הַמִזְרָקָה, רִגְשׁוֹתֵיהֶן נָעִים בְּשֶטֶף:
מִתְפַּרְצִים או נִבְלָעִים בְּבַת אחת,
ללא נְגִינַת בֵּינַיִים,
בְּמַעֲגָלִיּוּת סְגוּרָה.
כְּבָר שָנִים טִיוּלָן מִתְקַדֵּם
לְעֵבֶר הַהִסְתַיְּידוּת וְהַפִּינוֹת מִתְקַבְּעוֹת:
רוגֶז, שְתִיקָה.

פורסם בעיתון 77, יוני 2010

עריכה ופיתוח האתר: גיא חצרוני