שירים / ענת קוריאל

מייל לענת

אושפיזין


בְּאֶמְצָע הַלַּיְלָה, בִּשְׂדֶה בּוֹקֶר,
נָמֵר פָּלָשׁ לְבַיִת.

שָׁדוּף, נוֹטֶה לִקְרוֹס,
אִטִּי מִכְּדֵי לְהַשִּׁיג טֵרֶף,
עַצְמוֹתָיו חוֹלוֹת,

שִׁינָיו נָקְשׁוּ
כְּמוֹ תֶּל אֲבָנִים קְטָנוֹת
שֶׁהֵחֵל לְהִתְפַּזֵר.

פִּיו הוּנָע בִּתְנוּעַת סִבּוּב,
וְסִלְסֵל שְׁאָגָה בְּגָלִים סְמִיכִים

הַחֵדֶר רָעַד בִּתְנוּעוֹת קְטָנוֹת
לְלֹא שְׁלִיטָה.

בַּעַל הַבַּיִת הִתְעוֹרֵר,
הִבִּיט בּנָמֵר,
וְהֲלוּם שֵׁינָה הֶאֱמִין
שׁאֶת דְּמוּתוֹ הוּא רוֹאֶה בָּמַרְאָה.

עריכה ופיתוח האתר: גיא חצרוני